פירוש השם טה-קוון-דו
טה - בעיטות,קפיצות ותנועות
רגליים
קוון- אגרוף
דרך חיים (tao)-דו
הטאקוונדו הינו השם
המודרני לאומנות לחימה
קוראנית שהתפתחה במשך
כ-2000 שנה על ידי העם הקוראני.
ציורי מערות קדומים שהתגלו
במנצוריה
ובצפון קוריאה ,מראים
לוחמים בתנוחות קרב,ופסלי
אבן עתיקיםמייצגים שומרי
ראש בתנוחות הגנה ואגרופים
בדומה למה שנהוג גם כיו.כיצד
בדיוק נראו אימונים התקופה
העתיקה איש אינו יודע,אך
בספרי ההסטוריה מצוינים
מספר שמות של אומניות
לחימה שעל פי הן ניתן ללמוד
מספר דברים. בעוד
שהאספקט הגופני עמום
למדי, הרי שפילוסופית
אומנות הלחימה גובשה
won-guang לפני כ-1400 שנה על ידי
הנזיר
בתקופת שלושת הממלכות
הקוראניות שלחמו זו בזו
שין-לה ,באק-גה, קו-גו-ריו חמשת
העקרונות:
נאמנות למלך
כבוד,ציות ותמיכה בהורים
יצירת קשרי חברות
המבוססים על יושר
לא לסגת בקרב
לא ליטול חיים לשוא
חמשת עקרונות אלו של
הנזיר וון-גואנג היוו
את הגרעין הרעיוני שעליו
חונכו
קציני ההואה- ראנג (צעיריםבממלכת
שין -להשקיבלו חינוך בתחומים
רבים
כולל היסטוריה ,פילוסופיה
קונפוציאנית ובודהיסטית,מוסר,
רכיבה על סוסים
קשתות,סייף,טקטיקה
צבאית ואומנות לחימה
בשם טק-קיון) אפשר להתיחס
לצעירי ההואה-ראנג
כאל אומני הלחימה הראשונים
שעליהם ידוע לנו מספרי
ההיסטוריה. גם בממלכת
בק-גה וקו-גו-ריו עסקו באומנות
לחימה בשם
סון-בה וסו-באק.למרות
שידוע יחסית מעט, הרי שהעובדה
שהיסטוריונים טרחו לציין
את השמות האלו. ביחד עם
העובדה שאומנים טרחו
לצייר ציורים בנשאי אומנות
הלחימה במערות ובקברים.
מוכיחה ללא כל ספק את חשיבותן
היחסית בחברה הקדומה.
ב600 השנים שעד 1910 שלטה בקוראיה
ששולת גו-סון. האדם האידיאלי
של התקופה היה צריך להיות
מלומד ובקי בספרות הסינית.
הבטחון האישי היה גבוה
יחסחת ומעמדם של הלוחמים
נחלש. הכפריים התאמנו
בטק-קיון,סירם( האבקות
) וקשתות.
בתחילת המאה נכבשה
קוראיה עי" יפן, וקבוצות
מחתרתיות התאמנו
באומנות לחימה שהיוו
שילוב של אומניות לחימה
סיניות ויפניות אבל בפיתוח
קוראני.ההבדל העיקרי
ביו השיטות היפניות והסיניות
לבין הטאקוונדו הוא השימוש
הנרחב ברגליים בהשפעת
הטק-קיון הקוראני הסיבה
המרכזית היא אורח החיים
הקוראני לעומת הסינים
והיפנים הקוראנים ישנים
ואוכלים על הריצפה עקב
כך וגם בגלל שחצי האי הקוראני
מכוסה בהרבה הרים גבוהים
רגליהם של הקוראנים חזקות
וגמישות מה שהוביל לשימוש
נירחב בהם.
לאחר כניעת היפנים
ב-1945 הוקמה הרפובליקה הקוראנית
ואומניות הלחימה החלו
לפרוח מאוד .מאות מועדונים
הוקמו, ועשרות רבות של
סוגי אומניות לחימה חיו
זו לצד זו ב- 1954 הפיץ הגנרל
צה-הונג-הי את השימוש אומנות
הלחימה בצבא הקוראני
ונתן לה את השם טה-קון-דו
יחד עם חמשת העקרונות
החדשים:
נימוסים
יה-ווי
צניעות
יום-צי
כח סבל (סובלנות)
אין-נה
שליטה עצמית קוק-קי
רוח
בלתי נשברת לעולם באק-גול-בול-גול
מאוחר יותר בשל מחלוקות
פוליטיות ןחילוקי דעות
בדבר עתיד הטאקוונדו,
עזב צה-הונג-
I.T.F את דרום קוריאה הקים
בצפון קוריאה את ההתאחדות
הבינלאומית
בשנת 1971 החליטה ממשלת
קוריאה לפתח את הטאקוונדו
ולהפיצו בעולם
הוקם הקוק-קי-וון גוף
שמטרתו לחקור לפתח ולארגן
תחריות טאקוונדו.
כיום לאחר הצלחתו האדירה
של הקוקי-וון בהפצת הטאקוונדו
בעולם
והפיכתו לספורט אולימפי,
ישנם כ-70 מיליון בני-אדם
בכ- 170 מדינות.
הפיכת הטאקוונדו לספורט
דירדרה את החלק האומנותי
והנפשי שב,ו ועל כן
הדגש במועדון לוחם
האור הוא על הצד המסורתי
והרוחני עם גישה לצד הספורטיבי
,יש לזכור שבתחרות יש מנצח
אחד והרבה מפסידים,ואלו
אומן
לחימה נלחם עם עצמו
לשפר את גופו ורוחו במקביל,ואינו
מפסיד לעולם
כל עוד אינו נכנע למצקות
הגוף והנפש וממשיך לפעול
לבניית " אני" השלם
עבור הקוראנים לטכניקה
בלבד אין משמעות רצנית
ללא הצד האומנותי שלה.
ואומנות הלחימה ה מודו
היא שילוב של מו-סול ומו-יה
כלומר טכניקת לחימה בתוספת
פילוסופיה רוחנית של
שאיפה לשלמות נפשית ופיזית
כאחת
לא רבים נותנים את הדעת
ליתרונות הנפשיים של
האימונים,רק מי שמתמיד
לאורךזמן מבין טוב
יותר את הפילוסופיה והאספקטים
הרוחניים של השיטה
ןמתחיל להבין, על מה
באמת מדובר שאומרים "אורח
חיים" ואו הדרך
